למה רבנים מתערבים בפוליטיקה?!

שמתם לב שבימים האחרונים האוויר צלול יותר? הבחירות המקומיות ב"ה מאחורינו, וקמפיין עכור של מאבקי כוח בין רשימות ומניפולציות של מועמדים, הגיע סוף סוף אל קיצו. עכשיו, כשהכול רגוע ונקי יותר, אפשר להתפנות לעסוק ביישוב הדעת בשאלה נוקבת שצפה בכל פעם מחדש: למה רבנים מתערבים בפוליטיקה?! מדוע המתיימרים לשאת את דגל התורה, נדחפים להביע עמדה ולבחוש בקלחת הפוליטית? האם לא ראוי לעשות הפרדה גמורה בין אנשי בית המדרש לבין שאלות של מדיניות והתנהלות פוליטית?
השאלה מהדהדת בחלל האוויר ובהחלט ראויה לתשובה, אך לפני כן תְּהִיָה קטנה: האם שמעתם אי פעם טענה דומה לגבי 'אנשי רוח' - מדוע הם מביעים עמדה בנושאים פוליטיים? האם מישהו שלל אי פעם את זכותם של סופרים או אומנים לחוות דעה על ראש הממשלה או על כל נושא חברתי/מדיני שנמצא על הפרק? אדרבה, ברור לַכֹּל שתפקידם של אנשי הרוח הוא לעמוד בשער, כנביאים בשעתם, ולהביע בקול רם וצלול עמדה ערכית ומוסרית ולבקר התנהלויות לא ראויות. האם מישהו היה מעז לומר לעמוס עוז או דוד גרוסמן – 'מה לכם ולהתנהלות הפוליטית והמדינית של ישראל?! שבו בבתיכם וכתבו סיפורים וְאַל תתחבו את אפכם לתחומים לא לכם'? המבוגרים שבינינו אולי עוד זוכרים את הימים בהם הנוהל התקשורתי אחרי כל אירוע היה לְחַלוֹת את פניו של נביא הזעם חמוּר הסבר, הפרופ' ישעיהו לייבוביץ, ולבקש את תגובתו המלומדת.

משום מה כשמדובר ברבנים הגישה שונה לגמרי. לגביהם ברור מראש שזכותם להביע עמדה היא רק בשאלות כמו חיתוך נייר טואלט בשבת וויכוחים תלמודיים עתיקי יומין. אך מה להם ולמדינת ישראל, מה להם ולחיים?!

עולם מחולק לשניים
הגישה הנ"ל אינה חדשה. במילה אחת קוראים לה 'נוצרית'. זו הרי בדיוק התפיסה של הדת שניתקה בין השמים והארץ. שחיי הרוח שלה תלושים מן החומר ואנשי הקודש שלה מוּדַרִים מן החיים. הדת מצטמצמת אצלה בין ארבע קירות הכנסיה, ואילו המרחב הארצי וחיי השוק חילונים לגמרי כשא-לוהים כלל אינו רלוונטי אליהם. איך אמר ישו? "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים".
התפיסה היהודית שונה בתכלית. היא לא מפרידה אלא מאחדת. לא חוצה את העולם לשניים אלא רואה בו חלקים שונים השייכים לאותו שַָלֵם שיש לו גוף ונשמה.
ולכן, אם נרצה לדייק, שאלת היסוד עליה אנו דנים, כלל אינה על רבנים ופוליטיקה. הרבנים עצמם אינם המקור לְפִּסְקֵיהֶם ושום דבר מהגיגיהם לא נובע ממוחם הקודח. הרבנים הם בסך הכול 'צינור' כדי להעביר את דבר ה' וללמד את תורתו בעולם. ממילא השאלה האמיתית אינה על הרבנים אלא: הַאִם לתורה יש מה לומר על הפוליטיקה, החברה והחיים? וכאן התשובה היהודית היא: כן, ודאי.

"הרב, למי להצביע?"
אחרי כל זאת, האם רבנים צריכים להיות מעורבים בבחירות ובהתנהלות הפוליטית?
התשובה המדויקת היא: כן ולא.
'כן' כי אנשי התורה בהחלט צריכים לדבר על הערכים שצריכים להנחות כשניגשים לבחור ועל סדרי העדיפויות בין תחומים שונים: ציביון השבת בעיר, החינוך, הניקיון, המאבק בפשע, איכות הסביבה וכו'.
כמובן הם גם צריכים לדבר על עצם המחויבות לבחור, לצאת כנגד האדישות והעייפות ולהתמודד עם הנטיה לזלזל במשמעותן של הבחירות ("מה זה משנה מה תצביע, ממילא כולם מושחתים ודואגים רק לעצמם...").
אחרי כל זה הצד השני של התשובה הוא 'לא'. איזה פתק בדיוק לשלשל לקלפי? את ההחלטה הזו יקבל כל אדם בעצמו אחרי מחשבה ושיקול דעת ומתוך חיבור לערכים שהוא מאמין בהם. לא ראוי שרבנים יירדו לרזולוציה כזו וגם אין בכך כל צורך. אנשים מספיק אינטליגנטיים כדי להחליט בעצמם, ורבים אף מתקוממים ונעלבים כשרוצים להידחף איתם אל תוך הקלפי ולתקוע בידם את הפתק ה'נכון'. בוודאי ובוודאי שאין מתפקידם של רבנים לעסוק בתמרונים פוליטיים ודילים מפלגתיים. לכך נועדו אנשי מקצוע ועסקנים. ניסיון העבר גם מלמד שההתעקשות לשגר רבנים ואנשי רוח לתפקיד חברי כנסת גרם להפסד של מרביצי תורה ומחנכים דגולים, ולקבל תמורתם פוליטיקאים בינוניים.

כמה שנים עוד יעברו עד הבחירות הבאות? במדינת ישראל קשה לענות על כך. מה שבטוח הוא שהשאלה שצריך לדון בה אינה על הרבנים והפוליטיקה אלא על התורה והחיים.